Ta'anith
Daf 3b
משנה: אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר וְהָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן׃
Traduction
On ne sollicitera la pluie dans la prière de l’amida (9e section) qu’au moment de la saison pluviale. Selon R. Juda, aux offices du dernier jour de la fête des tentes, le deuxième (chargé de dire le Moussaf) fera cette mention, non le 1er; tandis qu’au 1er jour de la fête de Pâques (jour d’arrêt pour cette formule), le premier la mentionne encore, non plus le second. La sollicitation (section 9) a lieu, selon R. Juda, jusqu’à Pâques; selon R. Meir, jusqu’à la fin de Nissan, d’après ces mots (Jl 2, 23) il vous donnera la pluie, celle de la première et celle de l’arrière saison, au premier (10)Sens habituelÊ: comme autrefois. (au premier mois).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין שואלין את הגשמים וכו'. הא דפליגי ר''א ור' יהושע לעיל בהזכרה הוא דפליגי אבל בשאלה לומר ותן טל ומטר מודים הן שאין שואלין אלא סמוך לזמן גשמים בג' במרחשוון או בז' בו כדפליגי תנאי במתני' דלקמן:
העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון. זה שמתפלל תפלת מוסף מזכיר גשם והראשון המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא הטל במקום שמזכירין כל ימות הקיץ:
בי''ט הא' של פסח הראשון המתפלל תפלת שחרית מזכיר גשם והאחרון המתפלל תפלת מוסף אינו מזכיר גשם אלא טל והלכה כר' יהודה:
עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח. והא דקאמר לעיל האחרון בי''ט הא' של פסח אינו מזכיר גשם ואם שאין מזכירין מכ''ש שאין שואלין מסיק התם בגמרא תרי תנאי ואליבא דר' יהודה. והכא בגמרא נמי משני דברישא הוה אמר בשם גרמיה עד שיעבור הפסח והדר ביה בתינייתא וקאמר כר' יהודה ב''ב כדגרסינן להא ברישא דמתני':
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשֵּׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲם דְּרִבִּי יוּדָה כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַמּוֹעֲדוֹת בְּטָל. מִפְּנֵי שֶׁהַטַּל סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם.
Traduction
R. Yohanan dit: l’avis exprimé ici en premier lieu par R. Juda (au sujet des mentions de la pluie) sert de règle, car il s’est exprimé ainsi au nom de R. Juda b. Bethera (dans une barayeta). R. Aboun explique au nom de R. Yohanan que R. Juda se fonde sur ce motif: il est bon que les fêtes finissent et commencent par la mention de la rosée (non de la pluie), car la rosée est de bonne augure pour le monde.
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר יוחנן הלכה כר' יודה שאמר משום ר' יודה בן בתירה. זהו כר' יהודה דרישא דמתני' ושנינו בברייתא דמשום ר''י בן בתירה אמר הכי העובר לפני התיבה בי''ט האחרון של חג האחרון מזכיר:
טעמא דר' יודה. דהרישא דקאמר דהראשון אינו מזכיר:
כדי שיצאו המועדות בטל. מפני שהטל סימן יפה לעולם בין בימות החמה ובין בימות הגשמים ויש להזכירו במועדים לסימן יפה ולפיכך אין להזכיר גשם ולהפסיק מטל בשחרית של יו''ט האחרון כדי שיזכיר הטל היום האחרון של המועדות והלכך נמי בראשון מהמועדים והוא י''ט הראשון של פסח אין האחרון מזכיר גשם אלא טל ונמצא המועדות מתחילין ויוצאות בטל:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר וְהָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. חָדָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ וְחָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. וְלָא יָֽדְעִין הֵיי דָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ וְהֶיידָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. מִן מָה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשֵּׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. וְאָמַר רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲם דְּרִבִּי יוּדָה כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַמּוֹעֲדוֹת בְּטָל. מִפְּנֵי שֶׁהַטַּל סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם. הָדָא אָֽמְרָה קַדְמִייָתָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ וְתִינְייָתָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה.
Traduction
Est-ce que R. Juda ne se contredit pas? Il commence par dire, dans notre Mishna, qu’aux offices du dernier jour de la fête des Tentes, le deuxième seul mentionnera la pluie, non le 1er; et à la fin de cette même Mishna, il dit que la sollicitation de la pluie (à la 9e section de l’amida) a lieu jusqu’après Pâques (ce qui en implique forcément la mention pendant tout ce temps)? C’est qu’un avis a été exprimé en son propre nom, et un autre au nom de R. Josué b. Bethera. On ignore jusque là lequel des 2 avis émane de lui (R. Juda); mais puisque R. Yohanan admet comme règle l’avis exprimé par R. Juda au nom de R. Juda b. Bethera, et R. Aboun ajoute au nom du même que l’on procède conformément à cet avis de R. Juda pour que la formule parlant de rosées prédomine pendant les fêtes, car elle est de bon augure pour le monde; cela prouve que le premier avis exprimé l’est au nom de R. Juda b. Bethera, et le deuxième en son propre nom.
Pnei Moshe non traduit
מחלפה שיטתיה דר' יודה תמן הוא אמר. ברישא דהמתני' העובר לפני התיבה וכו' ובי''ט הראשון של פסח וכו' האחרון אינו מזכיר:
והכא הוא אומר הכין. בתמיה דעד שיעבור הפסח שואלין ואם שואלין מכ''ש שמזכירין. ומשני חדא בשם גרמיה וכו':
ולא ידעין. אנחנו הי דא בשם גרמיה וכו' ופשיט לה מן מה דאמר רבי יוחנן וכו' ומפרש עלה טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל א''כ הדא אמרה קדמייתא וכו' כלומר בתחלה היה שונה בשם עצמו עד שיעבור הפסח ובתינייתא הדר ביה ושנה בשם ר''י בן בתירה כברישא דמתני'. ואם נפרש קדמייתא היא הרישא ותינייתא היא הסיפא א''כ צריך להחליף הגירסא קדמייתא בשם ר''י בן בתירה דעלה הוא דקאמר ר' יוחנן טעמא דר' יודה וכו' ותינייתא בשם גרמיה:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשֵׂרָאֵל גָּלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. גָּלוּ לְמִצְרַיִם וְגָלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַם. הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֨יתִי֙ לְבֵית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה׃ גָּלוּ לָבָבֶל וְגָלָת שְׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַם. לְמַֽעַנְכֶ֞ם שׁוּלַּחְתִּי בָבֶ֗לָה. גָּלוּ לְמָדַי וְגָלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַמָא. וְשַׂמְתִּ֥י כִסְאִ֖י בְּעֵילָ֑ם. וְאֵין עֵילַם אֶלָּא מָדַי. כְּמַה דַתְּ אֲמַר. וַֽאֲנִי֙ בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֔ה אֲשֶׁר֭ בְּעֵילָ֣ם הַמְּדִינָה֑. גָּלוּ לְיָוָן וְגָלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַם. וְעֽוֹרַרְתִּ֤י בָנַ֨יִךְ֙ צִיּ֔וֹן עַל בָּנַיִ֖ךְ יָוָן֑. גָּלו לָרוֹמֵי הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. 3b מַה טַעַם. אֵלַי֙ קוֹרֵא מִשֵּׂעִ֔יר שֹׁמֵר֙ מַה מִּלַּ֔יְלָה. אָֽמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִישַׁעְיָה. רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה. מַה יוֹצֵא לָנוּ מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה. אָמַר לָהֶן. הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁנִּשְׁאַל. כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל חָזַר אֶצְלָן. אָֽמְרוּ לוֹ. שׁוֹמֵר֭ מַה מִּלֵּֽיל׃ מַה מִילֵּל שׁוֹמֵר הָעוֹלָמִים. אָמַר לָהֶן. אָמַ֣ר שׁוֹמֵר אָתָ֥א בוֹקֶר וְגַם לָיְ֑לָה. אָֽמְרוּ לוֹ. וְגַם לָיְ֑לָה. אָמַר לָהֶן. לֹא כְאַתֶּם סְבוּרִים. אֵלָּא בוֹקֶר לַצַּדִּיקִים וְלַיְלָה לָרְֽשָׁעִים. בּוֹקֶר לְיִשְׂרָאֵל וְלַיְלָה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם. אָֽמְרוּן לֵיהּ. אִימַת. אֲמַר לוֹן. אֵימַת דִּאַתּוֹן בָּעֵיי הוּא בָעֵי. אִם תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ. אָֽמְרוּ לוֹ. מִי מְעַכֵּב. אָמַר לָהֶן. תְּשׁוּבָה. שׁוּבוּ אֵתָֽיוּ׃
Traduction
En effet, R. Simon b. Yohaï a dit (6)B. Megila 29aÊ; Rabba ˆ (Ex ch. 15Ê; et Rabba ˆ (Ct 4, 7).: Partout où Israël a été exilé, la providence l’a accompagné: —Elle était avec lui en Égypte, selon ces mots (1S 2, 27): J’ai été exilé dans la maison de ton père, lorsqu’ils étaient en Égypte chez Pharaon. —En Babylonie, selon ces mots (Is 43, 14): A cause de vous j’ai été envoyé à Babel. —En Médie (7)Rabba ˆ (Nb ch. 7Ê; Midrash ˆ (Ps 91, fin., selon ce verset (Jr 49, 38): je mettrai mon trône à Élam, dernier mot qui figure la Médie, comme le prouve ce verset (Dn 8, 2): je me trouvais à Suze la capitale, qui est dans la province d’Élam. —En Grèce, comme il est dit (Za 9, 13): Et je soulèverai tes enfants, ô Sion, contre tes enfants, ô Yavan... l’Éternel au-dessus d’eux apparaîtra. -Enfin, à Rome, lisant ainsi ce verset: mon Dieu m’appelle de Séir (Rome). Ce verset d’Isaïe (Is 21, 11) continue ainsi: le meilleur que dit-il (8)Le mot Milel (de la nuit) est dŽtournŽ ici de son sens habituel, par l'exŽgte, et employŽ comme le chald. Mallel (parler).? Cela signifie qu’Israël demanda au prophète Isaïe ce qu’il en résulterait de cette nuit. —Attendez, leur dit-il, que j’aie pu m’informer. Après son enquête, il retourna auprès des Israélites qui lui répétèrent la demande: qu’à dit le gardien du monde? Il leur répondit (ib. 12): Le veilleur a répondu que le matin est venu et la nuit aussi. —Quoi, dirent-ils, est-ce la nuit qui vient, des ténèbres de l’exil? —Ce n’est pas général comme vous le supposez, dit-il; ce sera le matin pour les justes, et la nuit pour les impies; le matin pour Israël, la nuit pour les idolâtres. —Quand sera-ce? —Quand vous voudrez, Dieu le voudra aussi; à vous de l’invoquer. —Quel obstacle y a-t-il à notre salut? —Il ne manque que le repentir, répondit-il, en disant (ib): convertissez-vous et revenez.
Pnei Moshe non traduit
שומר מה מליל. דריש לשון מילל:
אמרו לו וגם לילה. אתמהא אם יהיה לילה וחשך הגלות לכולם:
רִבִּי אָחָא בָשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. אִילּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְשׁוּבָה יוֹם אֶחָד מִיַּד הָיָה בֶן דָּוִד בָּא. מַה טַעַם. הַ֝יּ֗וֹם אִֽם בְּקוֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ׃ אָמַר רִבִּי לֵוִי. אִילּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִין שַׁבָּת אַחַת כְּתִיקֻּנָהּ מִיַּד הָיָה בֶן דָּוִד בָּא. מַה טַעַם. וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלוּהוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַֽיי וגו'. חַד יוֹם. וְאוֹמֵר. בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֙חַת֙ תּווָשֵׁעוּן. בְּשׁוּבָה וְנַיַיח תִּתְפָּֽרְקוֹן.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Tanhoum b. Hiya: si Israël se repentait un seul jour, aussitôt le messie viendrait, selon ces mots (Ps 95, 7): en ce jour, si vous écoutiez sa voix. R. Levi dit (9)B., Shabat 118b.: Si Israël observait un seul Shabat en règle, aussitôt le messie viendrait, comme il est dit (Ex 16, 25): Moïse leur dit de le manger en ce jour; car en ce jour c’est le Shabat à l’Éternel (de cette redondance de termes, on conclut qu’un seul jour suffirait pour cela); et il est dit encore (Is 30, 15): par le regret et le repos vous serez secourus, c’est-à-dire par suite du repos shabatique.
Pnei Moshe non traduit
מה טעמא היום אם בקולו תשמעו. בכל יום ויום זמנו היא אם תשובו ובקולו תשמעו:
כי שבת היום לה' וגו' חד יום. ויתורא דהיום קא דריש דלא ה''ל למימר אלא כי שבת הוא אלא ללמד דבחד יומא דשבת תהיה לה' ואם היו משמרין כתיקנה מיד היה בן דוד בא:
בשובה ונייח. של השבת תתפרקון:
Ta'anith
Daf 4a
משנה: בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת
Traduction
Le 3 Marheshwan, on sollicite la pluie dans la prière; selon R. Gamliel, ce sera le 7, soit 15 jours après la fête des Tentes, pour laisser cette latitude à l’Israélite le plus éloigné, se rendant aux bords de l’Euphrate, de rentrer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בג' במרחשון שואלין את הגשמים ומתחילין לומר ותן טל ומטר בברכת השנים:
רבן גמליאל אומר בשבעה בו. שהוא ברוב השנים ט''ו יום אחר החג:
כדי שיגיע אחרון שבא''י לנהר פרת. שהוא קצה הצפון של א''י ומאותן שעלו לרגל וחוזרין לבתיהם שלא יטרידום הגשמים והלכה כר''ג. וכל זה דוקא בא''י אבל בגולה אין שואלין עד ששים יום לתקופת תשרי וביום ששים מתחילין לשאול הגשמים:
הלכה: מַתְנִיתָא דְרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. אֵי זֶהוּ זְמַנָּהּ שֶׁלְרְבִיעָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַבְּכִירָה בִשְׁלֹשָׁה וְהַבֵּינוֹנִית בְּשִׁבְעָה וְהָאֲפֵילָה בְשִׁבְעָה עָשָׂר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַבְּכִירָה בְּשִׁבְעָה וְהַבֵּינוֹנִית בְּשִׁבְעָה עָשָׂר וְהָאֲפֵילָה בְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. הַבְּכִירָה בְשִׁבְעָה עָשָׂר וְהַבֵּינוֹנִית בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה וְהָאֲפֵילָה בִשְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁאֵין הַיְּחִידִים מַתְחִילִין לְהִתְעַנּוֹת אֶלָּא בְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ כִּסְלֵיו. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי אָחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. הַכֹּל מוֹדִים בְּשִׁבְעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן כִּימָה לִשְׁקֹעַ. שֶׁבּוֹ יָרַד מַבּוּל לָעוֹלָם. מַה טַעַם. בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּל מַעְייְנוֹת תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. וְלָמָּה לֹא אָמַר. כְּרִבִּי מֵאִיר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִף.
Traduction
Le premier avis exprimé dans la Mishna doit émaner de R. Meir, puisqu’il a été enseigné (13)Tossefta ˆ ce, ch. 1.: selon R. Meir, il y a 3 époques de pluie fécondante, la pluie hâtive au 3, la moyenne le 7, et la tardive le 17; selon R. Juda, la hâtive vient le 7, la moyenne au 17, et la tardive le 23. Selon R. Yossé, la hâtive vient le 17, la moyenne le 23, et la tardive le 30. Ce qui prouve l’exactitude de cette dernière date, c’est que les particuliers commencent seulement à jeûner (en cas de défaut de pluie, pour la demander à Dieu), à la néoménie de Kislew (= 31 Marheshwan). R. Aba Maré, frère de R. Yossé, dit: tous reconnaissent que la date du 17 est opportune pour les pluies, car c’est le temps de la planète Kima (Pléiades), moment où les pléiades s’enfoncent; et par suite le déluge survient au monde, comme il est dit (Gn 7, 11): au deuxième mois, le 17, en ce jour éclatèrent toutes les sources de l’immense abîme. R. Aba b. Zemina ou R. Eliézer dit au nom de R. Oshia: on adopte comme règle l’avis de celui qui prescrit de solliciter les pluies dès le 3 Heshwan. Pourquoi ne pas déclarer simplement que l’avis de R. Meir sert de règle? C’est que, selon une version, on intervertit l’avis de R. Meir avec celui de R. Juda – (14)Suit un trs long passage, traduit au (Berakhot 9, 2)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא דר''מ דתני. בתוספתא פ''ק איזו היא רביעה ראשונה ר''מ אומר הבכירה בשלשה במרחשון והבינונית וכו' ר''י אומר הבכירה לשבעה והבינונית בשבעה עשר וכו'. וכן הוא בתוספתא:
ר' יוסי אומר וכו' והאפילה בשלשים יום. ובתוספתא גריס והאפילה בר''ח כסליו:
שכן מצינו וכו'. שאז היא האפילה ולפיכך מתחילין היחידים להתענות אם לא ירדו גשמים כדתנינן לקמן ולר' יוסי מר''ח כסליו הוא דמתחיל:
הכל מודים בי''ז שיש בו זמן רביעה. שהוא זמן כוכב כימה לשקוע ביום שבו וכו' כדאמרי' בר''ה:
ולמה לא אמר. הלכה כר''מ משום דאית תניי תני ומחליף דר''מ לר' יהודה ודר' יהודה לר''מ:
בְּעוֹן קוֹמוֹי. אוֹ נִימַר. כָּאן לְהַזְכִּיר כָּאן לַשְּׁאֵלָה. אֲמַר לוֹן. הֲלָכָה מָקוֹם 4a שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חֲנַנְיָה אֲחוֹי דְּרַב הוֹשַׁעְיָה. נְהִיר אַתְּ כַּד הֲוִינָן קַייָמִין קוֹמֵי חָנוּתֵיהּ דְּרַב הוֹשַׁעְיָה חָבִיבָךְ. עָבַר רִבִּי זְעוּרָה וּשְׁאַלְנָן לֵיהּ וְאָמַר. עוֹד אֲנָא הִיא צְרִיכָה לִי. עָבַר רִבִּי יָסָא וּשְׁאַלְנָן לֵיהּ וְאָמַר. עוֹד אֲנָא הִיא צְרִיכָה לִי. וּבְסוֹפָהּ אַתְּ מְצַייֵת לֵיהּ וְאָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אֲתַא מִן צוֹר וְאָמַר מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. רִבִּי אָחָא דְרַשׁ בַּבֵית מִדְרָשְׁא. רִבִּי יִרְמְיָה דְרַשׁ בִּכְנִישְׁתָּא דְבוּלֵי. הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. וְהָא תַנִּינָן. [בִּשְׁלשָׁה] בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. בִּשְׁעַת הַמִּקְדַּשׁ שַׁנֵי.
Traduction
Peut-être cependant, fut-il demandé à R. Yohanan, s’agit-il au commencement de la Mishna de mentionner la pluie dans l’amida (à la deuxième section), et à la fin de la solliciter (9e section)? Cela ne se peut pas, leur répondit R. Yohanan, car il est de règle de solliciter la pluie aussi longtemps qu’on la mentionne, non au delà. R. Yossé dit à R. Hanina, frère de R. Oshia: tu te souviens (11)Cf. ci-aprs, (Megila 3, 8) ( 74b). que lorsque nous nous trouvions devant la boutique de R. Oshia ton oncle, R. Zeira passa; nous l’avons interrogé à ce sujet, et il nous a dit éprouver quelque doute sur l’assimilation des deux faits, de mentionner la pluie et de la solliciter; et la même question ayant été adressée à R. Yassa qui passa, il y répondit de même. Ce n’est qu’après l’avoir poussé à bout et pressé, qu’il finit par s’écrier: n’a-t-on pas enseigné qu’aussi longtemps qu’il y a lieu de mentionner la pluie, on la sollicite. De même R. Hiya b. Aba venant de Tyr, énonça la même règle au nom de R. Yohanan. R. Aha l’énonça dans la salle des études, et R. Jérémie proclama cette même règle dans la synagogue de Boulé. Mais la Mishna ne dit-elle pas (§ 3) que la sollicitation des pluies dans l’amida (9e section) a seulement lieu le 3 Marheshwan (longtemps après la reprise de la mention)? Là c’est différent, répondit R. Tanhoum b. Hiya, c’est pendant l’existence du Temple que cette distinction avait lieu – (12)Suit un passage, traduit au (Sheqalim 6, 2)..
Pnei Moshe non traduit
בעון קומוי. דר' יוחנן או דילמא נימר דכאן ברישא דהמתני' להזכיר הוא דקאמר ר' יודה וכאן בסיפא לשאלה:
אמר לון. ר' יוחנן הלכה מקום שמזכירין שואלין ואם פסק מלהזכיר ודאי אין שואלין:
ואמר עוד אנא היא צריכה לי. עדיין אני מסופק בדבר זה אם יש לחלק בין הזכרה לבין שאלה:
ובסופא. ולבסוף את מציית ליה. לשון לחן ודחק שלחצת אותו לומר לך האמת ואמר לא שנינו הלכה מקום שמזכירין שואלין וכן ר' חייה וכו'. ואמר הכי בהדיא משמיה דר' יוחנן:
בכנישתא דבולי. מקום הנקרא בולי. א''נ בולי לשון חשיבות הוא כמו שנמצא זה בכמה מקומות בש''ס והבהכ''נ שהחשובים נכנסים בו היה:
והא תנינן. במתני' דלקמן בג' במרחשוון שואלין את הגשמים והיכי אמרת במקום שמזכירים שואלין הא בג' במרחשון אין מזכירין:
בשעת המקדש שאני. דהוי עולי רגלים ואין מזכירין ושואלין עד ג' במרחשון שלא יטרדו בחזירתן מחמת הגשמים:
תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהָאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד וְהָאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים. מַה טַעֲמֵיהּ. לָֽחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהָאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְהָאִילָן עוֹשֶׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁעָשָׂת הַתְּבוּאָה בִימֵי יוֹאֵל לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְקָרֵב הָעוֹמֵר מִמֶּנָּה. מַה טַעֲמֵיהּ. וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּֽי֨י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם יוֹרֶה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּֽרִאשֽׁוֹן׃ מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹסֵי טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה לָֽחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ יְהֵא מְבַכֵּר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
לפי שבעולם הזה וכו'. הובא זה לעיל בפ''ו דשקלים בהלכה ב' וע''ש. ומשום דמביא במתני' קרא ויורד לכם גשם וגו' מייתי לה כדדריש מיניה ר' יוסי שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source